חשיבות של שילוב משחקים דיגיטליים בלמידה ובהוראה

המזל מאפשר מצבים בהם תלמיד מתקשה יכול לגבור על תלמיד חזק, ועל ידי כך לצבור חוויות חיוביות של הצלחה. המזל גם משחרר מאחריות לכישלונות.

גם המימד התחרותי מאפיין משחקים רבים: תחרות מוסיפה מוטיבציה חיצונית, מעמידה את המשתתפים בפני אתגרים ומותחת את גבולות היכולת שלהם.

תחרות גם מאפשרת התמודדות עם הצלחה וכשלון בתנאים ידידותיים, תנאים שנותנים לגיטימציה לטעויות מחד, ומאידך מסייעים לתרגל התמודדות עם מצבי חוסר הצלחה בחיים.

עם זאת, תחרות יכולה גם לאיים. נדרשת מודעות ובדיקה מתמדת אם התחרות אינה הופכת מטרה בפני עצמה.

במשחקים רבים אפשר לבטל את היסוד התחרותי ולהפוך את המשחק למשימה אישית, או למשימה קבוצתית.

אתגר קבוצתי מהווה בפני עצמו מקור לסיפוק ודרך להשגת מטרות חברתיות שונות כמו שיתוף פעולה, עבודת צוות, חלוקת אחריות ועוד.

קיים צד שווה בין תחרות למזל במשחקים, והוא בבריאת מציאות חדשה, בה נוצר שוויון מלאכותי בין המשתתפים: בתחרות יש הקפדה על שוויון הכוחות וההזדמנויות, ואילו במשחקי המזל סיכוייהם של כל המשתתפים שווים.

ישנה נטייה להשתמש במשחק לצורכי הוראה בעיקר בגילאים הצעירים, ולהזניח את השימוש בו בעבודה עם לומדים בגילאים בוגרים יותר.

נראה שנטייה זו ניזונה משני מקורות:

הראשון, התחושה ש"משחק נועד לילדים". התרבות המערבית מקדשת את הלמידה הפורמאלית ואת העבודה, ורואה במשחק בזבוז זמן (Goodale & Godberry, 1988). מקור שני הוא הדעה הרווחת שמשחק אינו יכול להכיל תכנים מורכבים.

כדאי לזכור שמשחק הוא חלק מתהליך הלמידה של בני אנוש בכל גיל (הויזינגה, 1984), ושאפשר להתאים אותו לכל תחום דעת וללומדים בכל הרמות.