שילוב משחק בפעילות לימודית-חברתית

"אל תאמר: כשהייתי צעיר שיחקתי, שחק והיית צעיר" משה הורוביץ

עד לאחרונה פירשו את תכונות המשחק כ"ביטול זמן" והמשחק בבית הספר נדחה לשעות ההפסקה בלבד.

בעקבות מחקרים רבים וכניסת הטכנולוגיות למערכת החינוך חל שינוי בתפיסה זו.

הלמידה דרך המשחק מעודדת את התלמיד ומדרבנת אותו ללמוד נושאים שונים ומגוונים.

במשחק הלימודי תנאיי ההצלחה הם בדר"כ לימוד, חשיבה, תכנון הצעד הבא, ועזרה לזולת.

המשחק בכלל והמשחק הלימודי בפרט מהווים גורם מזמן ויחסי גומלין בין משתתפיו והפרט עובר תהליך לרכישת מיומנויות חברתיות שישרתו אותו בעתיד.

ככל שהתלמיד יתנסה בעודו ילד הוא ירכוש עמדות וכלים שיעמדו לרשותו ולעזרתו כבוגר המהווה פרט בחברה.

כיום יותר מבעבר מתבקש הפרט לגלות מיומנויות של עבודת צוות, עבודה המושתתת על אינטראקציה, התחשבות, שיתופיות, וחשיבה ארגונית,

יכולת לאתר בעיות ולמצוא להן פתרונות.

מקורות מידע בנושא שילוב המשחק בהוראה

1. הויזינגה, י. (1984) האדם המשחק, על מקור התרבות במשחק. מוסד ביאליק.

2. ויניקוט, ד.ו. (1995) משחק ומציאות. עם עובד.

3. טל, מ. (1993) שילוב המשחק בתהליכי למידה, למה וכיצד? מכללת לוינסקי לחינוך.

4. סוקר, ז. (1993) מישחק ולמידה: מה באמת רוצים ילדים ללמוד באמצעות המשחק? מגמות ל"ד 4, עמ' 520-497.

5. פייטלסון, ד. (1990) תפקידי המשחק ומקומו במערכת החינוך. נייר עמדה, אוניב' חיפה.