עורכות: ג'אדה עוואד ותג'ריד ח'טיב

במסגרת קורס "משחקים ולמידה- חלק ב'" בהנחייתו של ד"ר ישי מור

תקציר:

"Games For Change" נבנה במסגרת הלימודים לתואר שני לטכנולוגיה מתקדמת בחינוך. נסינו לבדוק האם ואיך ניתן לשלב משחקי מחשב בתהליכי הוראה ולמידה, ולצורך המחקר ומתוך עניין רב בחינוך רב תרבותי בחרנו במשחקי תפקידים ככלי שיכול לעורר דיונים חינוכיים ותרבותיים, אחרי כמה התנסיות במגוון משחקי תפקידים בחרנו במשחק מסחרי Sims 3.

לאור המציאות האלימה והקשה שאנחנו חיים בה, אנו יכולות להעיד שאחוז גדול מבני הנוער כיום לא מעסיקים את עצמם בסוגיות ערכיות, הם אפילו נוטים לתפקד מתוך סטראוטיפים. החזון האישי והמקצועי שלנו כנשות חינוך הוא שינוי המציאות הנוכחית למציאות ערכית ואנושית שבבסיסה נמצאים הערכים של שוויון הזדמנויות וצדק חברתי.

האתגר שלנו מתמקד ביכולת שלנו להעלות, או אפילו לעורר ברמה התחלתית, את המודעות של בני נוער לסוגיות ערכיות כמו שוויון מגדרי וחברתי ע"י שיקוף תהליך המשחק והבחירות האינטיאוטיביות שלהם. הציפייה שהמשחק והסיטואציות שהילדים יעצבו בעולם הוירטואלי יהוו במה או כלי לדיון בנושא.

מדדים להצלחה:

היעד האופטימאלי מבחינתנו הוא שהילדים יעברו את החוויה, ישנו דפוסי חשיבה ויבחרו בפרויקט שבאמצעותו הם יחוללו שינוי במציאות הקיימת למציאות יותר ערכית ושוויונית.

לאור הנסיבות של תנאי הקורס, מדד ההצלחה שלנו הוא הכנת סביבה מתוקשבת עשירה ומושכת לשיח חינוכי תחת הקטגוריה של פדגוגיה ביקורתית.

פדגוגיה ביקורתית:

פאולו פרירה: (בפורטוגזית: Paulo Freire;‏ 19 בספטמבר 1921, רסיפה - 2 במאי 1997, סאו פאולו)

היה מחנך ברזילאי ותאורטיקן של החינוך רב השפעה. התפרסם בזכות עבודתו בתחום החינוך העממי, שבאה לידי ביטוי בפעילותו להרחבת ומיסוד מערכת החינוך וייסוד בתי ספר כמו גם ביצירת תודעה לערכו של החינוך. פריירה נחשב לאחד ההוגים הבולטים ביותר בהיסטוריה של הפדגוגיה העולמית.

פריירה יצר אסכולה חדשה בחינוך, שנהוג לכנותה "פדגוגיה ביקורתית", "חינוך דיאלוגי", "חינוך משחרר" או "חינוך עממי". אסכולת הפדגוגיה הביקורתית נפוצה בעיקר בארצות עניות שהדיכוי הכלכלי, החברתי והחינוכי בהן גדול מאד, אך ב-25 השנים האחרונות מיישמים אותה גם בצפון אמריקה ובאירופה, ואף בישראל. מושגים רבים מתוך הפדגוגיה הביקורתית, למשל "העצמה" ו"דיאלוג" חדרו כבר לשפת החינוך היומיומית,

הפדגוגיה הביקורתית עוסקת ביצירת מודעות לחלוקת הכוח בחברה וביטויים של אי שוויון בחינוך. היא מנסה לחשוף שאלות הקשורות להבנה של מי שולט בחברה? לאיזה מטרה? מי מרויח ומי מפסיד מדרך ארגון הכוח בחברה? חינוך ביקורתי עוסק בחתירה לקראת שינוי והומניזציה של בני אדם. הוא מנסה לייצר דרכים להתגבר על אי השוויון החברתי המשוכפל גם בחינוך, ולחקור את הדרך שבה מערכת החינוך ממסללת ילדים לתוך הריבוד המעמדי חברתי, מגדרי, אתני, לאומי וגזעי שאליו נולדו. הפדגוגיה ביקורתית עוסקת בקשר שבין חינוך ופוליטיקה. היא מבקרת את החינוך וחושפת את המנגנונים השונים בחינוך שמשמרים את הסדר החברתי הבלתי שוויוני ומשכפלים אותו.פדגוגיה ביקורתית עוסקת בתיאוריה של יצירת מעמדות דרך תהליך החינוך תחת משטר קפיטליסטי. פדגוגיה ביקורתית פמיניסטית עוסקת בנוסף לכך ביצירת מעמד הנשים והגברים בחברה פטריארכלית. הפדגוגיה הביקורתית מתמודדת עם שאלות של שוויון ואי שוויון במערכת החינוך, עם מיסלולם של יחידים וקבוצות מסוימות לשוליים החברתיים ועם יצירת אלטרנטיבות של חינוך משחרר המוביל לשינוי חברתי. פדגוגיה ביקורתית פמיניסטית רואה במרכיב המגדר גורם משמעותי בעיצוב החברה.המבנה הפאטריארכלי של החברה משחזר ריבוד מעמדי, מגדרי, אתני בכל המוסדות החברתיים וכן גם בחינוך. נשים ממוקמות בחברה במקום נמוך המפחית מערכן, מערכת החינוך שותפה ביצירת תופעה זו ומחזקת אותה באמצעות הידע המועבר בתכניות הלימוד הגלויות והסמויות ובאמצעות הפרקטיקות הפדגוגיות הנפוצות בה. פדגוגיה פמיניסטית מנסה לשנות את הסדר החברתי בו נשים ממוקמות במקום של ה"אחר", ושואפת להביא לשוויון בין אוכלוסיות שונות באמצעות החינוך. (מתוך האתר http://www.criticalpedagogy.org.il/)

מטרות הפדגוגיה הביקורתית:

1. לראות עולם כמקום שניתן לקדם ולשנות מטרות חברתיות ערכיות. (זכויות, שוויון, צדק, אנטי גזענות)

2. לאפשר משא ומתן מחודש על יישום ערכים ונורמות. (ניסיון לשנות את העולם)

3. לדעת לתת מקום לתפיסה רב- תרבותית, ולקולות שונים.

4. ללמוד לקבל ולהפיק תועלת מהמגוון החברתי.

5. לחנך לאזרחות ביקורתית (שאילת שאלות, בחינה, ניתוח, הצעת חלופות).

הפעלה המשחק:

הפעלת המשחק היא בשלבים הבאים:

שלב ראשון: בחירת התלמידים מבתי ספר שונים, מדתות שונות חלק מהם מכפר וחלק מעיר ומשני המגדרים.

תהליך הבחירה לא היה פשוט כי רצינו ילדים מגילאי חטיבה ומעלה מתוך הנחה שיתמודדו יותר טוב עם הסוגיות שיעלו בדיונים.

שלב שני: תינת זמן לתלמידים (בזמנם החופשי) להתנסות במשחק.

על מנת שהילדים יגיעו לשלבים מתקדמים במשחק הם ששחקו כחוש וחצי אבל בהחלט אפשר להספיק בפחות אם שומרים על רצף אחיד וקבוע לכולם.

שלב שלישי: כל השחקנים מבצעים את המשימה הבאה לפי רצונם : לעצב את המשפחה האדיאלית לראות עיניו.

התצפיות נעשו עם אישור מההורים ומהתלמידים ואחרי הסבר במפורט למען מה אנחנו מבצעים את התצפית ואחר כך את הראיון וגם הסברנו טוב שאנחנו מפרסמים את כל הנתונים באתר של הקורס משחקים ולמידה. .

שלב רביעי: ראיון כל אחד בנפרד על המחשבות שלהם ועל ביצוע המשימה.

שלב חמישי: ישיבה עם כל התלמידים ודיון סביב המטלה והערכים והסטיראוטיפים שעולים מהתלמידים.

שלב שישי: מבקשים מכל תלמיד שישנה דבר אחד במשחק שבנה לאור הדיון שהתרחש.

שלב אחרון: דיון מסכם עם כל התלמידים. תובנות, והמלצות פדגוגיות לסיכום.

ממצאים:

- בנות אהבו לשחק הרבה יותר מהבנים. הבנים נתנו לנו תחושה בשלב מסוים שהם עושים לנו טובה בל הבנות התנהלו כקבוצת תמיכה וראו בסביבה כמשהו שמחבר אותן, עד משהו לשיחה.

- כמעט כולם עיצבו משפחות קטנות במספר (אולי כי הם לא מכירים דוגמאות אחרות? או אולי כי הם באים ממשפחות קטנות?)

- ככל שעלינו בגיל, ההתלהבות לשחק את המשחק הזה פחתה.

- רוב הצעירים הבחינו בפוטנציאל של המשחק ככלי חינוכי וראו בו כלי טוב לדיון סביב אחריות אישית ומשפחתית , סביב סדר וארגון וסביב ניהול תקציב מוצלח.

- חלק מהמשתתפים נתנו תפקידים שבדרך כלל אין אותם בסביבה הקרובה כמו חיילים ואנשי משטרה.

- כולם בחרו בתפקידים ובמעמד חברתי סוציואקונומי גבוהה.

- לא נזכר עניין הדת בכלל.

- אין הבדל בבניית המשפחה בין הדתות.

- אין הבדל בבניית המשפחה בהשוואה עיר לכפר.

- הבנות נתנו תפקידים לנשים שהן עובדות ועצמאיות ומוצלחות יותר מהבנים.

- בנות נתנו לילדים בתוך המשפחה שבנו, גילאים שונים (יש תינוקות במשפחה שבנו) הבנים בחרו במשפחה שהבנים בגילאים צעירים (אין תינוקות).

- כולם בחרו במשפחה בריאה, לא נזכר עניין מחלות, פיגור, נכות וכו'..

- כולם יודעים להבחין טוב בין תפקידים בעלי מעמדות חברתיים גבוהים למעמדות פחות יוקרתיים חברתית וזה בלט טוב בתגובות שלהם במהלך הדיון הקבוצתי.

- רוב הצעירים דווחו על קושי להתחבר למשחק, אבל בהמשך כמעט כולם נהנו והמעורבות שלהם הייתה יותר גבוהה.

תובנות ומסקנות

מבחינת הפוטנציאל שטמון במשחק ככלי חינוכי, הגענו למסקנה שכשכל שמשחקים יותר ודנים יותר עם הצעירים לגבי המשחק הפוטנציאל הולך ומתחדד יותר.

במילים אחרות, אם היה ספק במהלך בחירת המשחק לגבי הפוטנציאל שלו ככלי חינוכי שניתן להשתמש בו במהלך הלימודים הוא כמעט ונעלם לקראת הסוף. ובמקומו רכשנו רעיונות ודרכים לגבי השימוש במשחק במהלך השיעורים.

בחינת קווים מנחים לעיצוב למידה, היה צורך בללמוד את המשחק יותר לעומק לפני שמעצבים את הסביבה. ידע זה, היה נותן תחושת ביטחון במה שאנחנו עושות כי הרגשנו שאנחנו לוקחות סיון לאורך כל הדרך.

מניתוח הראיונות של התלמידים ניתן ללמוד שהמשחק ,ככלי חינוכי שמתאים לדיון בסוגיות שדורשות מחשבה עמוקה, מתאים לגילאי חטיבה ולא לגילאי תיכון וזה כתוצאה מהעבודה שאין במשחק הזה את האלמנט התחרותי שבדרך כלל מעניין ילדים בגילאים אלה . התחושה של רווח והפסד "Win lose" לא קיימת במשחקים מסוג זה. ("games as theatre of the oppressed"

http://wikieducator.org/Games_and_Learning/Topics/Games_Theory/TO)

ההצעה שלנו למעצבי סביבות דומות היא הצורך בפיילוט עם מספר תלמידים מגילאים שונים שישחקו ויעזרו למעצבים של הסביבה ללמוד לעומק במה מדובר ובכך הם יכולים לנווט את המחקר שלהם בצורה יותר טובה.

ולמחקר עתידי אנחנו ממליצות על מחקר דומה בגילאי 16 ומעלה על מנת לאושש או להפריך את הטענות של הצעירים שראיינו.

המלצות פדגוגיות:

- הסביבה שפתחנו יכולה להתאים מאוד לפעילות אחר צהריים או לפעילות בלתי פורמלית במידה ולא מתאפשר לבצע אותה במהלך השיעורים.

- שווה לבקש מהילדים להתקין את המשחק בבית בשביל להמשיך ולשחק אחרי שעות הלימודים. (המשחק מאפשר שמירה מתמשכת )

- ללמוד את המשחק טוב טוב לפני שבונים סביבו פעילות חינוכית בשביל להפיק את המקסימום ממנו ולא ללמוד את הכול תוך כדי.

- הבחירה שלנו להתמקד בסוגיה אחת והיא שוויון מגדרי הייתה מוצלחת. עדיף להתמקד ולא להתפרס על נושאים רבים כי אחרת לא נגיע לשינוי מהותי בתפיסות וכתוצאה לא נוכל ליישם את עקרונות הפדגוגיה הביקורתית, העשייה בשביל לשנות מציאות ללא צדק חברתי.

- ליישם את הסביבה על קהילת לומדים ולא על קבוצת פריטים. במקרה שלנו העובדה שהבנים מגובשים כקבוצה והבנות כקבוצה אחרת שונה נתן לנו את התחושה של היכרות ושל קהילה אחרת היה צורך במפגשי היכרות וגיבושלפני שמתחילים בכלל את התהליך.

- בעקבות הדיון עם הילדים סביב המשפחות שהם עיצבו הגענו למסקנה שדיון כזה יכול לשמש פסיכולוגים ויועצים לניתוח האישיות של המשתתפים. הצורה שבה הם העלו דילמות או סוגיות מורכבות מחיי היומיום כמו התחושה שהאמא נוטשת את הבית במידה והיא יוצאת לעבודה.

רעיונות לערכת קלפים שניתן להשתמש בהם במהלך הדיונים הקבוצתיים (זכויות לבי"ס גליל ערבי יהודי):

הקלפים מייצגים את שפת החשיבה המאפשרת הבעה עצמית ונקיטת עמדה.

להתעמת עם המציאות, לשאול, לבקר, לחשו חשיבה ביקורתית לבחון ל נושא דרך מגוון זוויות ראיה.

השיחה והדיון בעקבות מאפשרת משא ומתן על יישום ערכים ונורמות, יכולת שיפוטית ערכית בסיטואציות מורכבות של חיי היומיום, תוך התחשבות במרב הנסיבות ותוך מחויבות לערכים בהתייחס לכל בני האדם בלי הבדל לאום, גזע דת ומין.

בפעילות מסוג זה ניתן לעורר או לכוון את הדיון ע"י השימוש בשאלות מנחות של פדגוגיה ביקורתית כמו:

1. מהן הקבוצות?

2. מהם יחסי הכוחות בין הקבוצות?

3. האם זה מוכר לכם מהמציאות היומיומית שלנו, איפה נתקלתם בסיטואציות דומות?

4. מה דעתכם בנושא? האם אתם מסכימים עם ההתנהגות?

5. מה ניתן לעשות על מנת לשנות את המצב?

כיצד ניתן להשתמש בקלפים:

* לפזר את הקלפים כשהם גלויים במרכז ולאפשר לכל אחד מהמשתתפים לבחור קלף אשר לפי דעתו מתקשר לנושא.

ואז בשיחה ובדיון יכול כל משתתף להסביר מדוע בחר בקלף ואיך זה מתקשר לנושא.

* כל משתתף מקבל קלף ומנסה בכתיבה של 2-5 שורות להסביר לשאר המשתתפים את מהותו וכיצד לפי דעתו הוא מתקשר לנושא.

* לפזר את הקלפים כשפניהם כלפי מטה, כל זוג בוחר שני קלפים, מסתכל בהם ובוחר קלף אחד שמתקשר לנושא ודרכו אפשר להסתכל על הנושא דרך שתי זוויות ראייה לפחות

ובדיון להציג את זוויות הראיה השונות.